<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימן כ"ד</h1>
<h2>דף נד.</h2>
אריב"ל המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך חש בראשו יעסוק בתורה שנא' הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה שנא' וענקים לגרגרותיך חש בבני מעיו יעסוק בתורה שנא' רפאות תהי לשרך וכו' כתיב רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה צחורות שעושים אותה כצהרים יושבי על מדין שהם דנים דין אמת לאמתו. הולכי אלו בעלי מקרא. על דרך אלו בעלי משנה. שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן תורה. א"ר חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנא' שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה ור' אבהו אמר מהכא הציבי לך ציונים עשו ציונים לתורה. ואז"ל שהתורה נמשלה למים מה המים יורדין טיפין טיפין ונמשכים נחל גדול כך ד"ת אדם לומד היום הלכה ומחר הלכה עד שיודע הרבה ומה המים יורדין מן הגבוה לנמוך כך ד"ת מורידין לב האדם מגבוה לנמוך. ואז"ל כל המדבר בדברים בטלים עובר בעשה שנא' ודברת בם ולא בדברים בטלים. ואמרו כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק מביא עליו יסורין שנא' החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם. ואע"פי שלמד תורה צריך ליזהר שלא ישכח וגם אפילו נזהר שאינו שוכח מה שלמד אעפ"כ צריך ללמוד דברים אחרים. ושמעתי בשם הר"ף ז"ל שהקורא באשרי תמימי דרך ממשיך לבו לתורה.
